© כל הזכויות שמורות

"איפה עובר הגבול הדק, הדקיק והכמעט בלתי נראה הזה בין מה זה פמיניזם ומה זה לא?"

אודות הכותבת:

קוראים לי אנה ויום בהיר אחד גיליתי שאני פמיניסטית.

​

להיות פמיניסטית זה מתיש כי צריך להילחם כל הזמן בכמה שיותר חזיתות. זה לעמוד על המשמר כל הזמן. בכל מקום ובכל מצב, תמיד תצוץ לאוויר בדיחה שוביניסטית כזאת או אחרת ואני לא אוכל לעמוד מן הצד ולשתוק. תמיד יהיה מישהו שיגיד שגם גברים מקופחים, שהפערים בשכר זאת אשליה שהמציאו הנשים רק כי הן לא באמת רוצות לעבוד, שתפקיד האישה הוא להיות מטופחת ומשפחתית ועוד שלל המצאות אבסורדיות. הרי מה זה משנה שאחוז מתלוננות השווא הוא מזערי לעומת כמות הפגיעות האמיתיות מאוד שבהן נפגעות מרבית הנשים שאני או אתם מכירים, הרי היא באמת רצתה את זה בסופו של הדבר כי תראו, רואים לה קצת את הציצי.
להיות פמיניסטית זה מתיש כי גם מצד החברים שלך לא תגיע הישועה. תמיד תהיי הפמינאצית המשוגעת שהורסת אווירה שמחה, הבחורה שתמיד מתווכחת על דברים הלא חשובים באמת ושחייבת, חייבת לדבר על מגדר.

כשכבר אין לך כוח להילחם באף אחד יותר את מגלה שגם אחיותיך למאבק הפמיניסטי רואות בך מעודדת דיכוי שתומכת בעוולות חברתיות אם את לא מפסיק טבעונית, לא מספיק שמאלנית, לא מספיק לסבית, לא מספיק עומדת על דעותיך הפמיניסטיות או אם החלטת לגלח את בית השחי שלך כי שערות זה מדגדג. ינזפו בך אם תסתייגי מתמונות עירום פרובוקטיביות של איברי מין נשיים והכל בשם ההעצמה הנשית הפמיניסטית למהדרין.

אני כבר שבעה ממלחמות. נמאס לי לשמוע שאני קיצונית מדי לסביבה שלי אך לא קיצונית מספיק במרחבי האינטרנט הפרוצים. נמאס לי להוכיח שאונס רוצח את הנפש, נמאס לי לפחד ללכת ברחוב כי שמעתי צעדי גבר מאחורי, נמאס לי לקוות שהפעם לא תונח יד גברית על הירך שלי באוטובוס ריק. אבל מצד שני, נמאס לי להוכיח כל פעם מחדש שאני שייכת לפמיניסטיות ונמאס לי לנסות ולעמוד בקריטריונים של מד הפמיניזם כפי שהוא נתפס אצל כל אחת.

אני מאמינה שפמיניזם הוא שוויון זכויות לנשים ולגברים. אני מאמינה ביכולת של כל אחד להחליט מה טוב בשבילו או בשבילה ואני מאוד רוצה להאמין שיגיע הרגע ובו אף אחד לא יישפט בחומרה אם בחר שלא ללכת בדרך המגדרית שנקבעה לו מראש. אני רוצה שיפסיקו להגדיר מהו גברי ומהו נשי, מה גבר או אישה יכולים או לא יכולים לעשות. והכי חשוב, הייתי רוצה שנהיה יותר טובים אחד לשני, ושנבין שכולנו נשמות המתהלכות על כדור הארץ ולכן לכולנו מגיעה קצת שלווה.

בפרויקט הזה אין תשובות חד משמעיות, יש כאן בעיקר שאלות. יש כאן אותי, שופכת את המחשבות שלי בפניכם ויש אתכם, שבוחרים האם ומה לקחת איתכם הלאה.

"מה לי

ולפמיניזם?"   

לא סתם

רחם 
תחתונים
חזיה 
מונולוגים מהכוס
  

עמוד בית
הכותבים
אודות הפרויקט

אימייל

גוגל פלוס

טוויטר

פייסבוק

פייסבוק

אנה פיבוברצ'יק נולדה בקזחסטאן וגדלה בהרצליה. בוגרת תואר ראשון בחינוך, תקשורת וקולנוע בסמינר הקיבוצים. בצבא שירתה במשרד הביטחון. לבנתיים עוסקת בעיקר בצילום דוקומנטרי אך חוטאת גם בסטילס.